אמש חגגתי עם בני משפחתי וילדיי את ל"ג בעומר, ככל שאר עם ישראל. הבערנו מדורה, שרנו, חגגנו וקיימנו את מצוות היום. ואז הטלפון הנייד רטט, "צפו בקיצוניים משכונת מאה שערים שמבעירים בובת חייל חרדי" בישרה הכותרת. וכשהטלפון סיים לרטוט הלב החל לעשות זאת במקומו. הכל עצר סביבי, הסתכלתי על ילדיי, על משפחתי ושאלתי את עצמי האם למציאות הזאת אני מגדל את ילדי? האם מעשה כה מחריד הפך לעניין של פוש בטלפון הנייד? כעו"ד המטפל בכל סוגי התיקים ובעיקר במגזר החרדי על כל גווניו אינני תמים. אני מתמודד עם עשרות בעיות מוסריות ומשפטיות מידי יום, אך מצב זה בו המטרה של מלחמת הגיוס הבלתי מתפשרת נגד גיוס חרדיים לצבא עברה את גבולות ההבנה האנושית היא מציאות קשה לעיכול.
עם היוודע המעשה החל גל גינויים בקרב כל גווני הפוליטיקה הישראלית. פוליטיקאי בכיר כזוטר לא הפסידו הזדמנות פז לקבלת סיקור תקשורתי נרחב. קיבלו את ליטרת הבשר שלהם והמשיכו לאייטם הבא, שכן אף לו אחד מהם מעז לעמוד, להתמודד ולהציע פתרון להסתה כנגד החיילים החרדים.
וכאן אני מקשה: האם בזה תם הטיפול בעניין? אתם בטוחים בנפשכם כי מעשה זה לא יחזור שוב בהזדמנות הקרובה שתיקרה לידם? ומעל הכל, האם אנו כחברה עושים כל שביכולתינו על מנת להוקיע את הקיצונים מקרבנו? ברור לי כי אין פתרון קסםם והעניין מצריך טיפול מהשורש של כל גורמי האכיפה בכל הדרגים אך גם אנו כמגזר, עלינו להתאחד בתוכינו בפרט בימים אלו של ספירת העומר בהם אנו מצווים להרבות באהבת חינם. וככל שאנו נהיה מאוחדים השוליים יתמוססו מאליהם. ככל שנעניק במה ולגיטימיות לאלו שמשחירים את שמינו בחוץ כך נשלם על כך מחיר יקר וכבד יותר. לצד זאת אני קורא לגורמים המשפטיים המעורבים בעניין לגלות אפס סובלנות כלפי אותם אלו שביצעו את המעשה המחריד ודרך ענישה כבדה להרתיע את הבאים בתור. כדי שישקלו האם תמונה או פוש שווה ערך למאסר בפועל כשקנס כספי כבד לצידו.